We have the right to change our minds (אופרה וינפרי)

מכירים-ות את האמירה: "אם שניים אומרים לך שאתה שיכור..."?

אחת מהנחות המוצא של הפילוסופיה הדיאלקטית היא שהכל משתנה. זהו גם אחד המאפיינים של הסמסארה (מעגל לידה-מוות-לידה) לפי הבודהיזם: הכל משתנה וחולף. גם הגוף שלנו פועל עפ"י אותו עיקרון: מדעני מכון ויצמן מצאו שבכל שנייה מתים ונולדים כ-4 מליון תאים. מי שהיית כשהתחלת לקרוא את הפוסט הוא לא מי שתהיה-י בסופו (ולא רק בשל התפתחות ומוות של תאים, אלא, כך אני מקווה, בשל חיבורים חדשים שיווצרו בין תאי המוח שלך, בעקבות הקריאה והחשיבה). אם כך, למה שדיעותינו והחולף בתודעתנו לא ישתנו?

א-נשים רבים-ות פונים-ות לטיפול על מנת להפחית סבל וכאב. תוך כדי התהליך הטיפולי אנחנו פעמים רבות לומדים-ות שהכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ואילו הסבל אינו הכרחי. מהו אותו "סבל"? זוהי המצוקה שאנו חשים-ות בעקבות האופן שבו אנו מתמודדים-ות עם הכאב של החיים: המחשבות השיפוטיות עם ההלקאה העצמית\ההמעטה במסוגלות שלנו\הייחוס המועצם של איום לאירוע חיצוני, התמודדות לא יעילה עם הרגשות שלנו והתייחסות אליהם כאל אוייבים במקום כאל סיגנלים ביולוגיים חשובים, פעולה עפ"י דחפים (בעיקר פעולות שמטרתן להימנע ממה שקורה בתוכנו) ועוד. אנחנו נוטים-ות להיצמד (להידבק) אל האמונות שלנו לגבי עצמנו ("אני גרוע-ה ב...!", "אני לא מסוגלת לעשות...!") והעולם ("זה מסוכן לעשות...!") ולדרכי הפעולה שלנו (הימנעות, הצבת סטנדרטים בלתי מתפשרים, הקרבת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלנו ועוד) וכך נוצר המצב האבסורדי שבו הכל משתנה וחולף-חוץ מהדיעות שלנו וממה שמסתובב בתודעה שלנו. נשמע יעיל?

"יש לנו את הזכות לשנות את דעתנו", אומרת אופרה וינפרי. ואני טוענת שיש לנו חובה כזו, אם אנו רוצים-ות לשמור על גמישות שתאפשר לנו להסתגל אל השינויים הבלתי נמנעים של החיים. אדם שלא משנה את דיעותיו ואת הסיפור שהוא מספר לעצמו על עצמו ועל הסביבה נשאר נוקשה ותקוע, ויכולתו להתמודד עם החיים תוך שמירה על איכות החיים-קטנה. לכן חשוב, בעיניי, שננסה שוב ושוב להתבונן בעצמנו, במה שעובר בתודעה שלנו ובמה שקורה בעולם שסביבנו ונבדוק, ממקום פתוח ולא שיפוטי- האם מה שלמדנו על עצמנו ועל העולם עדיין נכון לנו? האם דרכי הפעולה שסיגלנו לעצמנו עדיין מתאימות לנו? האם הדברים קורים כמו הסיפור שאנו מספרים-ות לעצמנו, או שיש בעצם סיפור\ים אחר\ים? מה אני מרוויח-ה ו\או מפסיד-ה כשאני נצמד-ת לסיפור המוכר שלי?

כל אחת מהגישות הטיפוליות בהן אני מאמינה ושאיתן אני עובדת מתייחסת אל הפחתת הסבל. כולן מעודדות התבוננות מחודשת על החיים ועל התכנים שבתוך התודעה, ממקום של בדיקה מה נכון לנו ומה משרת אותנו, בכדי לחיות את החיים עם כמה שפחות סבל. זה מגיע לנו.